Ma'asser Cheni
Daf 20b
משנה: הַמּוֹלִיךְ פֵּירוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁינִי מִמְּקוֹם הַיּוֹקֶר לִמְקוֹם הַזּוֹל אוֹ מִמְקוֹם הַזּוֹל לִמְקוֹם הַיּוֹקֶר פּוֹדֵיהוּ כְּשַׁעַר מְקוֹמוֹ. הַמֵּבִיא פֵירוֹת מִן הַגּוֹרֶן לָעִיר כַּדֵּי יַיִן מִן הַגַּת לָעִיר הַשְּׁבָח לַשֵּׁנִי וִיצִיאָה מִבֵּיתוֹ. פּוֹדִין מַעֲשֵׂר שֵׁינִי כְּשַׁעַר הַזּוֹל כְּמוֹ שֶׁהַחֶנְוָנִי לוֹקֵחַ לא כְּמוֹת שֶׁהוּא מוֹכֵר כְּמוֹת שֶׁהַשּׁוּלְחָנִי פוֹרֵט לֹא כְּמוֹת שֶׁהוּא מְצָרֵף. אֵין פּוֹדִין מַעֲשֵׂר שֵׁינִי אַכְסְרָה אֶת שֶׁדָּמָיו יְדוּעִין נִפְדֶּה עַל פִּי אֶחָד וְאֵת שֶׁאֵין דָּמָיו יְדוּעִין נִפְדֶּה עַל פִּי שְׁלֹשָׁה. כְּגוֹן הַיַּיִן שֶׁקִּיסֵּס וּפֵירוֹת שֶׁהִרְקִיבוּ וּמָעוֹת שֶׁהֶחֱלִיאוּ.
Traduction
Celui qui a transporté des fruits de 2e dîme d’une localité où ils sont chers dans une autre où ils sont à bon marché, ou à l’inverse, pourra les racheter au prix de l’endroit où il se trouve (quel qu’il soit). Si l’on transporte de ces fruits du grenier à la ville, ou des cruches de vin du pressoir à la ville, l’excédant de valeur sera au profit de la 2e dîme, et la dépense pour le montant du transport sera payée de la poche du propriétaire. Reprise. Lorsqu’on veut racheter de la 2e dîme au prix du bon marché, on se réglera d’après le prix d’achat du boutiquier (peu élevé) et non d’après son prix de vente (qui comprend un gain); mais, en échangeant de la petite monnaie de dîme, on compte le prix élevé du changeur qui détaille, et l’on ne se règle pas d’après son prix inférieur livrant de la petite monnaie pour une pièce. On ne doit pas racheter la 2e dîme approximativement (125)''Pour cette expression zera, cf. (Demaï 2, 5), et 3, 3; elle a peut-être le sens de perte. Cf. fragmentum''. Lorsque sa valeur est connue, il suffit de l’estimation d’un seul acquéreur; au cas contraire, il faut s’en remettre à l’estimation de trois personnes (126)Cf. Babli, Sanhedrin 14b. Cela arrive p. ex. pour le vin qui a tourné, ou les fruits pourris, ou la monnaie détériorée.
Pnei Moshe non traduit
מתנ' המוליך פירות מע''ש. בגמרא קאמר המוליך קתני בדיעבד דלכתחלה אסור להוליכו ממקום למקום לפדותם שם אלא פודהו במקומו או מעלה הפירות לירושלים:
פודהו כשער מקומו. שהוא עומד שם בשעת הפדייה בין להקל ובין להחמיר:
השבח לשני. מה ששוה בשער העיר יותר ממה ששוה בגורן הרי זה למע''ש ופודהו כשער העיר ויציאות מה שהוציא עד שהביאן לעיר ישלם מביתו:
מתני' פודין מעשר שני כשער הזול. דלכתחילה צריך לפדותו בשוויו ומ''מ בזה הקילו שיכול לפדותו כשער הזול. כדמפרש לקמיה וטעמא שהקילו בזה קאמר לקמן בהלכה ד' מפני שכתוב בו ברכה וכדפרישנא שם:
כמו שהחנוני לוקח. שהוא לוקח בזול להשתכר ולא כמות שהוא מוכר שהוא מוכר ביוקר:
כמות שהשולחני פורט. כשנותן המעות לפדיונו מחשב הוא הסלע כמו שהשולחני פורט כשמבקשין ממנו סלע בעד הפרוטות שנותנין לו לוקח הוא פרוטה אחת או שתים ביותר וכך הוא מחשב ולא כמו שהשולחני מצרף כשמבקשין ממנו פרוטות בעד הסלע שנותנין לו אינו נותן להם כ''א פרוטה אחת או שתים פחות:
אין פודין מעשר שני אכסרה. כלומר באומד בלא מדה ומשקל אלא צריך שידקדק במדתו או במשקלו:
את שדמיו ידועין נפדה על פי אחד. כלומר בשומת אחד שאומר כך וכך הוא שוה:
ואת שאין דמיו ידועין. כדמפרש כגון היין שקיסס ובנוסחת המשניות שקרם והיינו הך שהתחיל להחמיץ ופירות שהרקיבו ומעות שהחליאו כלומר שהחלידו והוא מחלל מעות המעשר כל אלו נפדין על פי שלשה ומפרש בגמרא שלשה לקוחות כלומר שהן תגרים ואפילו אחד מהן נכרי או אחד מהן בעל המעשר:
הלכה: הַמּוֹלִיךְ פֵּירוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁינִי כו'. אָמַר רִבִּי יוֹנָה לֹא אָֽמְרוּ הַמּוֹלִיךְ הָא כַתְּחִילָּה אָסוּר. וּבְפֵירוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁינִי אֲבָל בְּפֵירוֹת שֶׁהֵן טְבוּלִין לְמַעֲשֵׂר שֵׁינִי אַפִילוּ לְכַתְּחִילָּה מוּתָּר. כְּהָדָא רִבִּי הֲוָה לֵיהּ פֵּירִין הָכָא וּפֵירִין בְּבוֹתְנִיִין וַהֲוָה קְבַע מַעְשְׂרָא דְהָכָא תַּמָּן וּמְפָרֵק לוֹן בְּשַׁעֲרָא דְתַמָּן.
Traduction
R. Yona dit: la Mishna parle de celui qui a transporté etc.; il faut donc croire qu’en principe, c’est défendu. En outre, il s’agit de fruits de seconde dîme; mais pour ceux qui sont seulement soumis à ce prélèvement pour un 10e, c’est même permis en principe. Ainsi, Rabbi avait des fruits ici (à Séphoris, en Palestine) et d’autres dans Kuttanyan (120)''Selon J. Lévy: ville où il y avait sans doute beaucoup de tisserands en chanvre; peut-être aussi des Samaritains'', et il fixait la dîme due sur les fruits de là bas en prenant pour cela des fruits qu’il avait ici, sous la main; et il les rachetait selon la valeur qu’ils avaient au loin (donc, c’est permis en principe pour les fruits qui sont seulement soumis à la 2e dîme, et la Mishna parle de la dîme elle-même).
Pnei Moshe non traduit
גמ' לא אמרו אלא המוליך. בדיעבד וכו' כדפרישית במתני':
ובפירות מע''ש. שכבר קרא עליהן שם מע''ש הוא שאמרו כן אבל בפירות שהן טבולין למע''ש אפי' לכתחלה מותר להוליכן ממקום למקום דאכתי לא חלה עליהן קדושת מעשר כהדא דאשכחן שהיה נוהג ר' שהיו לו פירות כאן במקומו הטבולין למעשר והיו לו פירות אחרות בכותניין שם מקום וקבע המעשר של הפירות דהכא תמן מהפירות דכותניין אחר שהוליכן לשם ופודה אותן בשער דתמן משום שיכול להוליכן לתמן הואיל וטבולין הן:
תַּנֵּי בֵּין בְּיוֹקֶר וְהוּזְּלוּ בֵּין בְּזוֹל וְהוּקְּרוּ. נִיחָא בְּיוֹקֶר וְהוּזְּלוּ. בְּזוֹל וְהוֹקִירוּ. שַׁנְייָא הִיא שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַעֲרִים עָלָיו וּלְפוֹטְרוֹ מִן הַחוֹמֶשׁ.
Traduction
On a enseigné: quelle que soit la différence du changement de valeur des fruits, si ayant été chers ils ont baissé, ou si après avoir été à bas prix, ils ont renchéri, on se règle en tous cas d’après le plus bas prix. On comprend cela si les fruits, après avoir valu cher, ont baissé; mais si, après avoir été d’un bas prix, ils ont renchéri, pourquoi ne pas s’en rapporter au dernier prix? On n’a pas fixé pour la 2e dîme la même règle que pour les autres saintetés rachetées, parce que là il y a cette considération, qu’en agissant de ruse on pourrait tenir ces fruits éloignés de l’enceinte qui les consacre, jusqu’au moment du rabais (mieux vaut donc adopter pour base le prix le plus bas).
Pnei Moshe non traduit
תני. בחדא ברייתא בין ביוקר והוזלו בין בזול והוקרו כלומר הולכין אחר שער הזול של המקום פדייה שאמר בין שהיו ביוקר והוזלו עכשיו ובין שהיו בזול והוקרו פודהו כשער הזול ופריך ניחא ביוקר והוזלו דהולכין אחר של עכשיו אלא בזול והוקרו בתמיה אמאי לא נלך אחר שער היוקר של עכשיו:
שנייא היא. במע''ש מפני שהוא יכול להערים עליו ולפוטרו מן החומש כדתנן לקמן בהל''ד מערימין על מעשר שני וכו' וכלומר שאם אתה מחמיר עליו בזול והוקרו לפדותו כשער של עכשיו אף הוא יערים ויתן לאחר לפדותו כדי להרויח החומש לפיכך הקילו כאן משום דמיהת נחית הכא לשער הזול מעיקרא:
רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר עַל הָרִאשׁוֹנָה הוּשְּׁבָה. 20b רִבִּי בָּא אָמַר עַל הַשְּׁנִייָה.
Traduction
Selon R. Josué b. Levi, c’est contre la première version qu’est présentée l’objection (119)Selon le premier enseignement de la Tossefta, cité plus haut, la libération commune des 5 sacs est interdite. Cf. ci-dessus, tr Terumot 2, 1 faite à Shammaï, qui est toujours plus sévère que Hillel (on s’étonne donc qu’il permette le mélange); selon R. Aba, c’est contre la seconde version qui permet cette libération commune qu’est faite l’objection de R. Hanania (tandis que selon la première l’objection n’est plus fondée).
Pnei Moshe non traduit
ריב''ל וכו'. כדפרישית:
רבי בא אמר על השניה. על ענינא דסיפא דהך מתני' הושבה הפלוגתא ולא קשיא מה' שקין דמילתא אחריתא הוא וכדפרישית במתני' בפי' הב' אם אמר רביעית חולין וכו'. כצ''ל וכלומר דאע''פ כן יצא הקנקן לחולין:
אָמַררְבִיעִית חוּלִין יֵשׁ לִי בְּחָבִית זוֹ יָצָא קַנְקַן לְחוּלִין. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ חָבִית זוֹ אֲנִי מוֹכֵר לָךְ חוּץ מִקַּנְקַנָּהּ יָצָא קַנְקַן לְחוּלִין.
Traduction
Lorsqu’on a déclaré vouloir conserver un quart de mesure profane sur un tonneau complet destiné à la seconde dîme, le contenant (tonneau ou cruche) reste profane, en vertu de la restriction faite pour le quart de mesure. En effet, dit R. Hiya au nom de R. Yohanan, un enseignement l’a dit explicitement: selon R. Simon, lorsqu’on offre à son prochain de lui vendre un quart de mesure d’un tonneau, en se réservant une clause spéciale pour le tonneau, ce dernier reste profane (bien que d’ordinaire le vase bouché devienne sacré comme le tout, ici il reste profane en vertu de la réserve faite).
Pnei Moshe non traduit
מתני' אמרה כן ר''ש אומר וכו'. כלו' דשמעינן להא ממילתיה דר''ש דמתני' וכדפרישית במתני':
הדרן עלך לא יאמר אדם
Ma'asser Cheni
Daf 21a
תַּנֵּי אַבָּא (בַּר) חִילְפַיי בַּר קִרְייָא אָמַר בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בְּוַדַּאי אֲבָל בִּדְמַאי בֵּין בְּיוֹקֶר וְהוּזְּלוּ בֵּין בְּזוֹל וְהוּקְּרוּ מוֹכְרוֹ בְזוֹל. לָמָּה מִשּׁוּם שֶׁנִּרְאֶה לְהִימָּכֵר בְּזוֹל אוֹ מִשּׁוּם שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲזִירוֹ לִמְקוֹמוֹ. מַה נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן. הֲרֵי הוֹקִירוּ מְקוֹמוֹ. אִין תֵּימַר מִשּׁוּם שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲזִירוֹ לִמְקוֹמוֹ 21a הֲרֵי הוֹקִירוּ. אִין תֵּימַר מִשּׁוּם שֶׁנִּרְאֶה לְהִימָּכֵר בְּזוֹל אֲפִילוּ כֵן נִרְאֶה לְהִימָּכֵר בְּזוֹל. כְּהָדָא רִבִּי חִייָה בַּר וָוא הֲוָה בְּרוֹמֵי וְחָֽמְתִין מְפָֽרְקִין אִילֵּין נִקְלֶוְסִיָּא דְּהָכָא תַּמָּן בְּשַׁעֲרָא דְהָכָא. אָמַר מָאן דְהוֹרֵי לוֹן חִילְפַיי בַּר קִרְוָיָא הוֹרֵי לוֹן.
Traduction
Aba b. Hilfia b. Kerie dit: la Mishna impose le devoir de racheter les fruits au prix de l’endroit où ils se trouvent (même en renchérissant), lorsqu’il s’agit de dîme due avec certitude; mais en cas de doute, quel que soit le changement survenu dans le prix, on vendra d’après le prix inférieur. Pourquoi cette infériorité? C’est que ces fruits ayant pu être vendus à bon marché dans leur lieu de croissance, on n’ira pas au-delà, eu égard au doute; ou bien encore, comme il est impossible de les transporter à nouveau dans l’endroit d’où ils proviennent et où leur prix est inférieur, on a égard à cette impossibilité, et l’on pourra de même les vendre partout à bon marché. Quelle différence pratique y a-t-il entre ces 2 raisons? Il y en a une au cas où ces fruits ont renchéri dans leur lieu de naissance, après le transport, autant que dans le lieu où ils se trouvent: or, si le motif de la restitution dans l’endroit de provenance l’emporte, il faut tenir compte du renchérissement qui est le même dans les deux endroits; si au contraire, la 1ere raison du bas prix au moment du transport l’emporte, ce motif fera qu’il y aura lieu de les racheter au prix le plus bas, selon le départ. C’est ainsi que R. Hiya b. Aba étant à Rome, vit que l’on rachetait de superbes dattes (121)C'est le produit de certain palmier, nommé Nicolaus, dans Pline, Hist. Nat.,1, 13, 4. Voir (Berakhot 6, 5) (au t. 1, p. 120, il faut rectifier le mot fruits en: datte) se trouvant au loin selon la valeur inférieure du lieu de provenance (sans se préoccuper si, depuis lors, le prix s’était élevé; c’est donc le prix au moment du transport qui l’emporte). Aussi, dit-il, ce que nous a enseigné Hilfia b. Kirie a été bien dit.
Pnei Moshe non traduit
בד''א. דפודהו כשער מקומו שעומד שם ואם הוא ממקום הזול למקום היוקר פודהו כשער היוקר במע''ש של ודאי אבל בשל דמאי לעולם מוכרו בזול כלומר פודהו כשער הזול ואפי' הוליכו ממקום הזול למקום היוקר:
למה. אם משום שניתן להמכר בזול שהרי אם רצה היה פודה אותו כשער הזול של אותו מקום שהוליכו משם ומהאי טעמא הקילו בדמאי אלא שבודאי החמירו או מטעמא אחרינא הוא שהקילו בדמאי:
משום שאינו יכול להחזירו למקומו. בלשון תמיה מיתפרשא כלומר וכי אם הוא רוצה אינו יכול להחזירו למקומו הראשון ויפדהו כאותו שער הזול. א''נ האי שאינו כמו שהינו הוא כלומר הרי הוא יכול להחזירו וטובא איכא כה''ג בש''ס הזה:
מה נפק מביניהון. מבין הני טעמי הא בין כך ובין כך צריך אתה לומר שהקילו בדמאי:
הרי הוקירו מקומו. כלומר הרי כון שחזרו והוקירו במקומו הראשון איכא ביניהו דאין תימר דטעמא הויא משום וכי אינו יכול להחזירו למקומו הרי הוקירו עכשיו שם ומה ירויח אם יחזור אותו למקומו וא''כ צריך הוא לפדות כשער יוקר של המקום שעומד שם אבל אין תימר דטעמא משום שנראה להימכר בזול אפי' כן הרי כבר נראה להימכר בזול בשער הראשון מקודם שנתייקר ומאי:
כהדא. ופשיט לה הש''ס מהדא דר' חייא בר ווה דהוה ברומי וראה אותן פודין אילין ניקלוסיא דהכא תמן ברומי כשערא דהכא. ניקלוסיא שם ירקחשוב בפ''ק דע''ז והנקליבם והביאו אותו מא''י לרומי. ושל דמאי היה וכבר נתחייב בדמאי בא''י ופדו שם המע''ש כשער של א''י שהוא יותר בזול לפי שגדל הוא שם ואמר לון ר' חייה מאן הוא דאורי לכם כן ואמרו חילפי בר קירויא הורי להון כך אלמא מדסמכו על זה ולא חקרו שמא עכשיו נתייקר הוא בא''י ש''מ דלעולם נפדה הוא כשער הזול הואיל ונראה להימכר בזול:
תַּנֵּי מִשְׂתַּכֵּר הוּא אָדָם עַד שֶׁקֶל. מִשְׂתַּכֵּר הוּא אָדָם עַד רְבִיעִית. הֵיךְ עֲבִדָא דִּינָרָא הָכָא בִתְרֵין אֲלָפִין וּבְאַרְבְּאֵל בִּתְרֵין אֲלָפִין וְלֶקָּן וְהוּא בָּעֵי מִיתֵּן חֲמִשִּׁים רִיבּוֹא וּמֵיסוּק. דִיהַב לֵיהּ הָכָא בִּתְרֵין אֲלָפִין וּבְאַרְבֵּלִין בִּתְרֵין וְלַקָּן.
Traduction
On a enseigné: il peut arriver, par suite des échanges, que l’on gagne jusqu’à un sicle et même jusqu’au quart de dinar. Voici comment: un dinar en Palestine vaut 2000 proutas (petite monnaie), comme celui d’Arbel a cette valeur, plus un lakan, leucon (122)Cette monnaie divisionnaire vaut 32 prouta, puisqu'il est dit ci-après 250 leuka = 8000 prouta. Or, 250 dinars d’or représentent un équivalent de 50 myriades de prouta (= 500,000 pr.) et à Arbel ils valent 250 lakan de plus; donc, on peut gagner au change là-bas 2000 pr., soit le quart de la plus-value (puisque 250 L. = 8000 pr.).
Pnei Moshe non traduit
תני משתכר הוא אדם עד שקל. בעלמא קאי ולא לענין מע''ש אלא לענין הלואת דינר בדינר הוא דלפעמים יכול אדם להשתכר עד שקל על דינר זהב וכן משתכר הוא עד רביעית דינר כדמפרש ואזיל היך עבידא:
דינרא הכא. הדינר זהב הוא בכאן בתרין אלפין פרוטות קטנות:
ובארבאל. שהוא מקום רחוק מכאן הוא בתרין אלפין ולקן אחד לקן הוא שם משקל ממטבע קטנה ודוגמתו בריש פ''ד דבבא מציעא קרט בקרט שרי לקן בלקן אסור כדפרישית שם ואם יש לזה דרך לילך לארבאל או שיש לו לשלם שם איזה סך יכול הוא לקבל כאן מחבירו לדינר זהב בהלואה בתרין אלפין ולהחזיר לו מטבע דינר זהב בארבאל אע''פ שהוא משתכר זה הלקן או יותר ולא מיחזי כמשתכר בהלואת דינר בדינר כדמפרש טעמא:
והוא בעי מיתן חמשים רבוא ומיסק. כלומר שהוא צריך הוצאות הרבה עד שיעלה לאותו מקום וחמשים רבוא דרך גוזמא הוא ולאו דוקא אלא כך דרכם לתפוס בלשון גוזמא על סך הרבה:
ויהיב ליה הכא בתרין אלפין וחמשין רבוא. כלומר השתא דיהב ליה הדינר זהב הרי הוא כמי שנותן לו תרין אלפין מטבעות קטנות שהוא שוה ונותן לו סך הרב שהיה צריך להוציא עד שיעלה לשם להרויח את הלקן והלכך אין כאן איסור הלואת דינר בדינר אפי' למ''ד בפרק הזהב דאסור להלות דינר בדינר כך היה נראה לפרש דעל ענין הלואת דינר בדינר קאי אבל ראיתי בתוספתא פ''ג דגריס היה מוליכו ממקום למקום משתכר עליו על שויו רובע דברי ר' יהודה ר''א אומר עד דינר ולפ''ז הא דהכא תני משתכר הוא אדם וכו' ג''כ על ענין מעשר שני מתפרש אלא שנשתנה הגי' במקצת ופירושו היה מוליכו ממקום למקום לפדותו והרי הוא שוה שם הרבה יותר על שויו יכול הוא להשתכר לעצמו מהמותר על שויו למר עד רובע מדמי המותר ולמר עד דינר ולא יותר ולגי' דהכא למר עד שקל ולמר עד רביעית מדמי המותר והשאר הוא של מעשר שני אלא שחסר כאן שמות התנאים דפליגי בהא והאי דקאמר היך עבידא וכו' לדוגמא בעלמא נקט כלומר היכי דמי שיהא שוה הפדיון שם כל כך ומפרש על ענין המטבעות כגון שהמעשר שוה כאן עשרה דינרין או יותר והדינר זהב שוה כאן תרין אלפין פרוטות ובארבאל שוה תרין אלפין ועוד מטבע אחת של משקל קטן והוא הלקן והוא בעי מיתן חמשים רבוא ומיסק כלומר והרי הוא צריך להוציא הוצאות סך רב עד שמעלהו להמעשר למקום ארבאל דיהב ליה הכא בתרין אלפין וחמשין רבוא כלומר הרי כשפודה אותו הכא בארבאל דהוי כמאן דיהיב ליה להמעשר תרין אלפין בעד כל דינר ודינר ועוד הסך רב שהוציא עליו עד שהביאו לכאן לפדותו ונמצא כל כך דינרין שהמעשר שוה ה''ז למעשר ומחשב כל דינר ודינר בתרין אלפין פרוטות ומהמותר שהוא הלקן מכל דינר ודינר ששוה כאן יותר ומשתכר הוא לעצמו מזה המותר למר עד דינר או עד שקל ולמר עד רביעית מאותו המותר והשאר נחשב הכל להמעשר ופי' זה עיקר:
תַּנֵּי אֵין פּוֹדִין מַעֲשֵׂר שֵׁינִי לְשֵׁם שֵׁינִי אֶלָּא לְשֵׁם חוּלִין. רִבִּי שָׁאוּל בָּעֵי הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָיוּ הַכֹּל יוֹדְעִין בוֹ שֶׁהוּא שֵׁינִי. אֲפִילוּ כֵן. תַּנֵּי אֵין פּוֹדִין מַעֲשֵׂר שֵׁינִי אֶלָּא בְּמִין עַל מִינוֹ. דִּלֹא כֵן מַה נָן אָֽמְרִין פּוֹדִין מִן הַחִטִּין עַל הַשְּׂעוֹרִין וּמִן הַשְּׂעוֹרִין עַל הַחִטִּין לָכֵן צְרִיכָה. אֲפִילוּ מִן הָאַגִּרוּ עַל הַשַּׁמְתִּית. וּמִן הַשַּׁמְתִּית עַל הָאַגִּרוּ.
Traduction
On a enseigné: il ne faut pas échanger de la seconde dîme contre d’autre dîme (ce serait manquer de respect aux saintetés,), mais on l’échangera pour des produits profanes. Mais, demanda R. Saul, s’il arrive que tous savent que c’est de la seconde dîme, à quoi cela servirait-il de l’échanger en vue du profane? Malgré cela, fut-il répondu, il ne faut pas l’échanger autrement, les rabbins n’établissant pas de distinction entre ces diverses hypothèses. On a enseigné que l’on ne doit échanger de la 2e dîme qu’en employant de l’espèce semblable; car, s’il n’en était pas ainsi, il serait inutile de le remarquer. Est-ce que l’on peut échanger du froment contre de l’orge, ou de l’orge contre du froment? Aussi, a-t-il fallu dire que l’on ne peut même pas employer la sorte foncée (123)Pour ce terme, voir (Pea 2, 5), et ci-dessus, (Terumot 2, 4) pour libérer celle qui est claire, ou réciproquement (quoique d’une seule espèce).
Pnei Moshe non traduit
אין פודין מעשר שני לשם שני. כלומר שלא יאמר בפירוש הריני פודה למעשר שני זה מפני שהוא כמבזה להמעשר אלא יפדה לשם חולין שיאמר כמה שוין פירות חולין אלו:
הגע עצמך שהיו הכל יודעין שהוא שני. ומה מועיל שיאמר כך וקאמר הש''ס אפי' כן אל יאמר כמה שוין פירות מעשר אלו שלא יתבזה:
אלא ממין על מינו. במחלל פירות מעשר שני על פירות חולין מיירי ולא יחלל אלא ממין על מינו ופריך הש''ס דלא כן מה אנן אמרין שמחללין חיטין על השעורין או איפכא בתמיה ומשני דלכן צריכה למיתני שאפי' במין אחד לא יחלל ממין אחד שבו על מין אחר שבו כגון אפי' מן האגדו שהן חטין לבנות על שמתית שהן אדומות ושחורות דוגמתו לעיל בפאה בפ''ב בהלכה ה':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source